הר-בה נכתב על סקאוֹמורפיזם בשלושת השנים האחרונות, כמו על תחום ממשק המשתמש בכלל. השימוש האינטנסיבי של אפל בממשקים סקאומורפיים הביא לתחייה מחודשת של התעסקות בתחום, והוא מעורר דיונים של בעד ונגד, אבל על זה נדבר בהמשך.
קודם כל, כדאי שנבין על מה אנחנו מדברים פה בעצם. בקיצור קיצורים, סקאומורפיזם הוא הוספת אלמנט שמאפיין את מוצר X, למוצר Y ולא מסיבות פונקציונליות. התפקיד המקורי שהיה לאותו אלמנט במוצר המקורי, אבד או פשוט כבר לא רלוונטי במוצר החדש. לדוגמא, הצליל שמצלמה דיגיטלית משמיעה, רק כדי לדמות את הקולות החורקים שמצלמת פילם היתה מייצרת, במהלך צילום.
המלבן הבלשני
"סקאומורפיזם" היא הלחמה של שתי מילים ביוונית: skeuos, שמשמעותה תשמיש או כלי, ו-morphe, צורה. באנגלית המילה נהגת "סקיוּ-אֶ-מוֹרף" (או, עבור ידידי הפונולוגים: skju.ə.mɔrf) ונכתבת כך: skeuomorphism (כ-47,800 תוצאות בגוגל) או כך: skeumorphism (כ-2,800 תוצאות). דוברי אנגלית מתקשים בהגיית שתי תנועות אחת אחרי השניה ולכן אני צופה שהצורה השניה תהפוך לנפוצה יותר, לפחות בדיבור.
מקור המילה הוא מארכיאולוגיה, שם היא מתארת מאפיין שאינו פונקציונאלי, בחפץ מעשה ידי אדם, שהורש לו מחפץ שקדם לו. דוגמא נפוצה לכך בספרות הן סלסילות חימר יווניות שדימו מרקם וצורה של שזירת נצרים.
חיפשתי המון ולא הצלחתי למצוא תרגום לעברית או אפילו הגייה עברית מקובלת. כך נולד העיברות הראשון שלי. הוא מסתמך על עיברות של מילים בעלות תנועה דומה (eu הנהגה כ-ju) כמו europe שהפכה בעברית ל- 'eropa'. ככה הפכתי את skeuo ל-skeo. מה דעתכם? אתם מוזמנים להתרעם או לתמוך, ולהמר אם זה יתפוס או לא.
העולם הדיגיטלי, שעד שנות התשעים היה קר ומנוכר, הלך והתמלא מאז בסקאומורפיות. לדוגמא, לינק באתר שמופיע על תמונת כפתור. אין שום סיבה פונקציונאלית להצגת הלינק בצורה כזו. אבל עד כמה זה יותר ברור לנו שרוצים שנלחץ, כשאנחנו רואים גרפיקה שמזכירה כפתור?
הרעיון מאחורי סקאומורפיות בממשקי משתמש
הרעיון הוא פשוט - יישור עקומת הלמידה. אני נזכרת בפעם הראשונה שהשתמשתי באופיס 7, או בפעם הראשונה שעבדתי עם כל אדמין של חברה ישראלית, או את הפעם הראשונה שראיתי את דלהי. כל הדוגמאות האלו מאופיינות בבהלה נוראית מצידי, שלאחר מספר נסיונות נוספים התגלתה כלא מוצדקת. אנחנו מפחדים ממה שאנחנו לא מכירים, ממה שלא נראה לנו מוכר.
כשאנחנו מפחדים ממשהו, קשה לנו הרבה יותר ללמוד אותו. בקורס וובמאסטר ישבו איתי שתי עלמות חן חריפות שאיבדו עניין בקורס ברגע שהתחלנו ללמוד Java Script, כי זה הזכיר להן מתמטיקה. הפחד הזה, היה עבורן מוצדק מאחר ולתפישתן הן ניכוו מחוויה דומה. אם המורה היה בוחר להרחיק את החומר מהעולם המתמטי, ובמקום מייצר חווייה חדשה וחיובית מהלמידה של הנושא, סביר מאוד להניח שההצלחה שלהן בקורס היתה גדולה יותר. גם שלי כנראה.
ממשק משתמש סקאומורפי מספק למשתמש מידע חשוב לגבי הפעולות האפשריות והיכולות העיקריות בממשק, במבט אחד. ברוב הזמן, מבט אחד זה כל מה שאנחנו מוכנים להשקיע בממשק חדש, מה שהופך את רמת האטרקטיביות וקלות הלמידה של הממשק לקריטיים.
קלות למידה בעולם בו אנחנו צריכים ללמוד כל הזמן, היא אלמנט הכרחי למוצרים שרוצים להצליח בשוק. קחו לדוגמא את שוק המקלדות. כמו שזה נראה היום, מקלדות ה-QWERTY ישארו איתנו לנצח. קיימות היום מקלדות בשוק עם
סידור מקשים הרבה יותר נח. ירים יד מי שקנה אחת. כן, חשבתי כך.
אין לנו זמן ללמוד סידור מקשים חדש, או בעצם, כל דבר שלא נראה לנו סופר חשוב. בעצם, פשוט אין לנו זמן. מדהים שבכלל הגעתם לחלק הזה של הפוסט!
אחרי חיפוש ארוך יחסית (יותר מ-5 חיפושים בגוגל!) אחר קווים מנחים לעיצוב ממשק סקאומורפי, הצלחתי לנסח רשימה שאני יכולה לעמוד מאחוריה. אתם מוזמנים לשלוח לי תוספות לרשימה!
אז הנה כמה נושאים שלדעתי מומלץ לחשוב עליהם, בתהליך האפיון של אפליקצייה סקאומורפית:
- התנהגות אמינה: אם המוצר שאתם מפתחים נראה כמו ברווז ונשמע כמו ברווז, המשתמש יצפה שהוא גם יתנהג כמו ברווז. שימו לב שאתם לא משנים את ההתנהגות שהמוצר המקורי (זה שאתם שואלים ממנו אלמנטים עיצוביים) התאפיין בה, כדי להתאים אותה לפיצ'רים במוצר החדש. כמובן שלעיתים קרובות תאלצו לעשות בדיוק את זה. במקרים האלו וודאו שהמשתמשים מבינים את השינוי ולא מקללים אתכם בעקבותיו.
- סטנדרטים: מוצרי העולם האמיתי לא מעוצבים לפי סטנדרטי ממשק דיגיטליים למיניהם. המשתמשים מורגלים בסטנדרטים מסויימים, כמו שהם מורגלים בהקלדה על מקלדת QWERTY. ממשק סקאומורפי בעצם משתמש בסטנדרטים שהמשתמש מכיר מעולמות אחרים. זכרו להשתמש בכל הכלים שיש לכם.
- הממשק המקורי: האם המשתמשים שלכם מכירים את הרכיב הסקאומורפי שלכם? האם המוצר המקורי בכלל שמיש? לא כל אובייקט מהעולם האמיתי יהיה מגניב כאפליקציה (ראו לדוגמא את האפליקציות של קורג).
- המסך, הו המסך: באפליקציות מובייל במיוחד, המסך הוא קדוש. השתמשו בו בתבונה. הרשת מלאה בדוגמאות לאפליקציות שנצמדו למציאות ושכחו את המסך. לדוגמא, leme cam לאייפון, שמתעקשת לספק לי עינית קטנטנה לצילום, במקום להשתמש בכל המסך שעומד לרשותה.
 |
| Leme Cam ואני |
שניה לפני פיזור, הבטחתי כמה מילים על אפל.
קל מאוד לאהוב את המותג או לסלוד ממנו, אבל האמת לאמיתה היא שהעלייה הגדולה של הממשק הסקאומורפי הגיעה בעקבות האייפון והאייפד.
הקווים המנחים לממשק המשתמש (
HGI) של אפל מעודדים מפתחים ליצור אפליקציות אשר נאמנות למציאות במראה ובהתנהגות. הרבה מהאפליקציות המובנות במכשירים (native apps) מציגות ממשק שמתבסס על העצמים הפיזיים בעולם הישן (הלא-דיגיטלי) ואפילו הישן מאוד.
לדוגמא, מקליט התזכורות הקוליות לוקח אותנו אל מיקרופון משנות ה-40.
הצלחתי לעניין אתכם? הנה כמה המלצות לקריאת המשך:
יש עוד נושאים מורכבים שאתם רוצים לקרוא במילים פשוטות? כתבו לי! מבטיחה לנסות :)
